בדידות – לא מילה גסה!

כמה אנשים אתם מכירים שהמילה בדידות עבורם היא מילה מאיימת – במיוחד בגיל ההתבגרות כשבדידות מגלמת בתוכה את כל הפחדים שלנו : העדר אהבה העדר השתייכות.

מנגד- כנראה רובנו ,שנמצאים במערכות יחסים של זוגיות הורות ועבודה מקיימים דיאלוג אמביוולנטי עם מושג זה. חלקנו חווים בדידות אומללה לכאורה גם כשאנחנו מוקפים באנשים יקרים וקרובים, וחלקנו משוועים לזמן בו נוכל להיות לבד ולרגע אחד להקשיב לקול של עצמנו.

נדמה כי את ההבדל בין בדידות ללבד אין צורך להסביר. אתה יכול להיות מוקף אנשים אך עדיין להרגיש בדידות ומנגד אתה יכול להיות לבד ולא להרגיש בדידות. כך או כך החוויה הפנימית שלנו היא מה שמשנה.

בעולם מגה מחובר, מרגע שפקחנו עיניים ועד שהלכנו לישון אנחנו מחוברים, אם נרצה ואם לא. אנחנו מחוברים לסמארטפון, לאינטרנט, לרדיו, לטלויזיה אנחנו מופצצים באינפורמציה חשובה ומיותרת כאחד.

שלא תטעו. את יתרונותיה של הקהילה האונליינית אני מכירה ומוקירה. אך היום בעידן שבו אם אתה לא עונה בווצאפ תוך דקות ספורות אתה נשאל אם יש לך בעיה בטלפון, וישיבה ללא עשייה תוך בהייה מזכה אותך במבטים מודאגים מהסובבים אותך. היום יותר מתמיד נדמה כי זהו צורך בסיסי לקחת צעד אחורה על בסיס יומיומי ולפתח את מה שאני קוראת לו אמנות הבדידות.

היכולת להיות לבד, לשתות קפה לבד, ללכת לסרט לבד, לבהות ללא עשיה, לכתוב, לטייל לבד, כל אלה הן פעולות שאני מאוד אוהבת לעשות גם בחברת משפחתי האהובה וחבריי היקרים.

אולם רק כשאנו לבד אנחנו באמת יכולים להגיע אל האמת שבעצמנו ולמצוא יופי והתרגשות .

הרבה מאוד מהמחשבות שלי שהובילו אח"כ לצעדים משמעותיים בחיי נוצרו מתוך שקט שהתגלה בבדידות. הרבה רגעים מכוננים בחיי קשורים בחוויות בהם הייתי לבד. ואם אתם צריכים חיזוק מאנשים מפורסמים אל תלכו רחוק – מדענים אמנים פילוסופים ויוצרים אחרים דלו את מחשבותיהם העמוקות ביותר ברגע של בדידות ושקט שקירב אותם לעצמם.

למי שלא רגיל בכך, זאת לא הצעה כל כך קסומה. זמן למחשבה מייצר הזדמנות להקשיב לעצמנו ולעיתים אנו מתמודדים עם בליל מחשבות וניצבים מול השדים הפרטיים שלנו.

זאת הסיבה שרובנו מתמחים בייצור של כל כך הרבה הסחות דעת מלאכותיות.

אך למי שיתמיד ויתן לעצמו את מתנת השקט הזו ילמד כי השקט מסייע לו להעריך את הדברים הקטנים שהולכים לאיבוד ברעש האינסופי, ויחשף אולי למרחב בו ניתן למצוא שלווה אך בעיקר את הקול של עצמנו.

ובכל זאת למרות היתרונות המתוארים כאן זוהי דרך פרטית שכל אחד צריך למצוא אותה לבד.

גם את אמנות הבדידות ניתן ללמוד למרות שיש רבים שחושבים שלהיות אמן זה תכונה גנטית…

הנה מספר צעדים פשוטים שיקרבו אתכם לדרגת אומן

• התנתקו – התנתקו מהפייסבוק מהמיילים מהטוויטר ומכל מדיה חברתית. נתקו את הטלפון ולמתקדמים נתקו את האינטרנט. למי שצעד כזה מעורר בו אימה יזכור כי לא מדובר בניתוק לכל החיים. מתחילים בשעה והנועזים מתנתקים לחצי יום.
• מצאו מקום, סגרו את הדלת, ותרגלו בהייה . שימו לב למחשבות שמתרוצצות. אל תנסו להילחם בהם רק שימו לב אליהם. נהר המחשבות לאט לאט יהפוך לזרזיף מבורך.
• עדכנו את הקרובים אליכם שלא מדובר בסימפטומים של מחלה ושבקרוב תחזרו…
• תיזמו בריחה – צאו לטייל לבד מסביב לבית, ברחוב או סעו למקום כלשהו. צאו לבית קפה, צאו לגינה הכניסו לשגרת היום שלכם זמן של שקט. אם אתם רוב הזמן עם הילדים או הבעל בקשו מהבן זוג שלכם לאפשר לכם זמן לבד והפכו את זה למנהג הדדי.

וככל שתתמידו תגלו …את זה תצטרכו לגלות לבד.

הרבה שואלים אותי מה זה DBT, איך השיטה הזו שונה מכל האחרות – הצעדים שהוצגו כאן הן כמובן רק חלק קטן מתוך שיטת הטיפול המלאה אך הן בהחלט מסמנות חלק חשוב מהשיטה שבמהותה מלמדת את המטופל לתרגל מצבים שונים שלא היה חשוף אליהן בעבר.

"הבדידות כואבת בתקופת הנעורים, אבל אין מתוקה ממנה בבגרות" אלברט אינשטיין.